2 מלכים, 2
אליהו עולה לגן עדן במערבולת, ומשאיר את אלישע להמשיך בעבודתו כנביא.
719
פסוקים
●
3
min
Bible version
1 בשנת עשרים ושלוש שנה, ליואש בן-אחזיהו מלך יהודה--מלך יהואחז בן-יהוא על-ישראל, בשומרון, שבע עשרה, שנה.
1 ויהי בשנת התשיעית למולכו, בחודש העשירי בעשור לחודש, בא נבוכדנאצר מלך-בבל הוא וכל-חילו על-ירושלים, וייחן עליה; ויבנו עליה דייק, סביב.
1 בימים ההם, חלה חזקייהו למות; ויבוא אליו ישעיהו בן-אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה-אמר יהוה צו לביתך--כי מת אתה, ולא תחיה.
1 בן-שתים עשרה שנה, מנשה במולכו, וחמישים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, חפצי-בה.
1 ויהי, כשמוע המלך חזקייהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבוא בית יהוה.
1 בן-שמונה שנה, יאשייהו במולכו, ושלושים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ידידה בת-עדיה מבצקת.
1 ויפשע מואב בישראל, אחרי מות אחאב.
1 ויאמר אלישע, שמעו דבר-יהוה: כה אמר יהוה, כעת מחר סאה-סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל--בשער שומרון.
1 ואלישע דיבר אל-האישה אשר-החיה את-בנה לאמור, קומי ולכי את וביתך, וגורי, באשר תגורי: כי-קרא יהוה לרעב, וגם-בא אל-הארץ שבע שנים.
1 ויהי, בהעלות יהוה את-אלייהו, בסערה, השמיים; וילך אלייהו ואלישע, מן-הגלגל.
1 ואלישע, הנביא, קרא, לאחד מבני הנביאים; ויאמר לו חגור מותניך, וקח פך השמן הזה בידך, ולך, רמות גלעד.
1 ויהורם בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שמונה עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך, שתים-עשרה שנה.
1 ויאמרו בני-הנביאים, אל-אלישע: הנה-נא המקום, אשר אנחנו יושבים שם לפניך--צר ממנו.
1 ולאחאב שבעים בנים, בשומרון; ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון, אל-שרי יזרעאל הזקנים, ואל-האומנים אחאב, לאמור.
1 ואישה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמור, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את-יהוה; והנושה--בא לקחת את-שני ילדיי לו, לעבדים.
1 ועתליה אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותאבד, את, כל-זרע הממלכה.
1 ויהי בשנת שלוש, להושע בן-אלה מלך ישראל, מלך חזקייה בן-אחז, מלך יהודה.
1 ונעמן שר-צבא מלך-ארם היה איש גדול לפני אדוניו, ונשוא פנים--כי-בו נתן-יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גיבור חיל--מצורע.
1 וישלח, המלך; ויאספו אליו, כל-זקני יהודה וירושלים.
1 בשנת שתיים, ליואש בן-יואחז מלך ישראל, מלך אמציהו בן-יואש, מלך יהודה.
1 בשנת עשרים ושבע שנה, לירובעם מלך ישראל, מלך עזריה בן-אמציה, מלך יהודה.
1 בשנת שתים עשרה, לאחז מלך יהודה: מלך הושע בן-אלה בשומרון, על-ישראל--תשע שנים.
1 בן-שבע שנים, יהואש במולכו. {פ}
1 בשנת שבע-עשרה שנה, לפקח בן-רמליהו, מלך אחז בן-יותם, מלך יהודה.
1 בימיו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויהי-לו יהויקים עבד שלוש שנים, וישב וימרוד-בו.
2 בשנת-שבע ליהוא, מלך יהואש, וארבעים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, צביה מבאר שבע.
2 וייפול אחזיה בעד השבכה, בעלייתו אשר בשומרון--ויחל; וישלח מלאכים, ויאמר אליהם לכו דרשו בבעל זבוב אלוהי עקרון, אם-אחיה, מחולי זה. {ס}
2 ויאמר אלייהו אל-אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני עד-בית-אל, ויאמר אלישע, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויירדו, בית-אל.
2 ויאמר אליה אלישע, מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לך בבית; ותאמר, אין לשפחתך כול בבית, כי, אם-אסוך שמן.
2 ויעשה הרע, בעיני יהוה--רק, לא כאביו וכאימו; ויסר את-מצבת הבעל, אשר עשה אביו.
2 ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך אחר חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--לא-סר ממנה.
2 וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן.
2 ויען השליש אשר-למלך נשען על-ידו את-איש האלוהים, ויאמר, הנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל. {פ}
2 ותיקח יהושבע בת-המלך-יורם אחות אחזיהו את-יואש בן-אחזיה, ותגנוב אותו מתוך בני-המלך המומתים--אותו ואת-מינקתו, בחדר המיטות; ויסתירו אותו מפני עתליהו, ולא הומת.
2 ותבוא העיר, במצור, עד עשתי עשרה שנה, למלך צדקייהו.
2 וישלח יהוה בו את-גדודי כשדים ואת-גדודי ארם ואת גדודי מואב, ואת גדודי בני-עמון, וישלחם ביהודה, להאבידו: כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד עבדיו הנביאים.
2 ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה וכל-יושבי ירושלים איתו, והכוהנים והנביאים, וכל-העם, למקטון ועד-גדול; ויקרא באוזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בבית יהוה.
2 ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בכל-דרך דויד אביו, ולא-סר, ימין ושמאל. {פ}
2 ויעש הרע, בעיני יהוה--כתועבות, הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.
2 ויסב את-פניו, אל-הקיר; ויתפלל--אל-יהוה, לאמור.
2 וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ושבנא הסופר, ואת זקני הכוהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו הנביא, בן-אמוץ.
2 בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבי בת-זכריה.
2 ויעש הרע, בעיני יהוה: רק, לא כמלכי ישראל, אשר היו, לפניו.
2 נלכה-נא עד-הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה-לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו.
2 בן-עשרים שנה, אחז במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ולא-עשה הישר, בעיני יהוה אלוהיו--כדויד אביו.
2 בן-שש עשרה שנה, היה במולכו, וחמישים ושתיים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יכוליהו מירושלים.
2 בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יהועדן מן-ירושלים.
2 ועתה, כבוא הספר הזה אליכם, ואיתכם, בני אדוניכם; ואיתכם הרכב והסוסים, ועיר מבצר והנשק.
2 ובאת-שמה; וראה-שם יהוא בן-יהושפט בן-נמשי, ובאת והקמותו מתוך אחיו, והבאת אותו, חדר בחדר.
2 ותקם, האישה, ותעש, כדבר איש האלוהים; ותלך היא וביתה, ותגר בארץ-פלשתים שבע שנים.
3 אך על-פי יהוה, הייתה ביהודה, להסיר, מעל פניו--בחטאות מנשה, ככול אשר עשה.
3 ומלאך יהוה, דיבר אל-אלייה התשבי, קום עלה, לקראת מלאכי מלך-שומרון; ודבר אליהם--המבלי אין-אלוהים בישראל, אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון.
3 ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את-עבדיך; ויאמר, אני אלך.
3 בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר; ולא-היה לחם, לעם הארץ.
3 וילך, בדרך מלכי ישראל; וגם את-בנו, העביר באש, כתועבות הגויים, אשר הוריש יהוה אותם מפני בני ישראל.
3 ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת, כל-שכנייך--כלים ריקים, אל-תמעיטי.
3 ויהי איתה בית יהוה, מתחבא שש שנים; ועתליה, מולכת על-הארץ. {פ}
3 ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, אמציהו אביו.
3 ויהי, מקצה שבע שנים, ותשב האישה, מארץ פלשתים; ותצא לצעוק אל-המלך, אל-ביתה ואל-שדה.
3 ויעש יהואש הישר בעיני יהוה, כל-ימיו, אשר הורהו, יהוידע הכוהן.
3 ויעש הישר, בעיני יהוה--רק, לא כדויד אביו: ככול אשר-עשה יואש אביו, עשה.
3 וארבעה אנשים היו מצורעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל-ריעהו, מה אנחנו יושבים פה, עד-מתנו.
3 ותאמר, אל-גברתה, אחלי אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון; אז יאסוף אותו, מצרעתו.
3 וייחר-אף יהוה, בישראל; וייתנם ביד חזאל מלך-ארם, וביד בן-הדד בן-חזאל--כל-הימים.
3 וראיתם הטוב והישר, מבני אדוניכם, ושמתם, על-כיסא אביו; והילחמו, על-בית אדוניכם.
3 אנה יהוה, זכור-נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, והטוב בעיניך, עשיתי; ויבך חזקייהו, בכי גדול. {ס}
3 ויאמרו אליו, כה אמר חזקייהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה: כי באו בנים עד-משבר, וכוח אין ללידה.
3 וייצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו.
3 וישב, וייבן את-הבמות, אשר איבד, חזקייהו אביו; ויקם מזבחות לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל-צבא השמיים, ויעבוד אותם.
3 ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, דויד אביו.
3 רק בחטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--דבק: לא-סר, ממנה. {פ}
3 ויהי, בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו; שלח המלך את-שפן בן-אצליהו בן-משולם, הסופר, בית יהוה, לאמור.
3 עליו עלה, שלמנאסר מלך אשור; ויהי-לו הושע עבד, וישב לו מנחה.
3 ולקחת פך-השמן, ויצקת על-ראשו, ואמרת כה-אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל; ופתחת הדלת ונסת, ולא תחכה.
3 ויעמוד המלך על-העמוד ויכרות את-הברית לפני יהוה, ללכת אחר יהוה ולשמור מצוותיו ואת-עדוותיו ואת-חוקותיו בכל-לב ובכל-נפש, להקים את-דברי הברית הזאת, הכתובים על-הספר הזה; ויעמוד כל-העם, בברית.
4 וילך, איתם; ויבואו, הירדנה, ויגזרו, העצים.
4 ויבוא, ויגד לאדוניו לאמור: כזאת וכזאת דיברה הנערה, אשר מארץ ישראל.
4 אם-אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם-ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו וניפלה אל-מחנה ארם--אם-יחייונו נחיה, ואם-ימיתונו, ומתנו.
4 והמלך, מדבר אל-גיחזי, נער איש-האלוהים, לאמור: ספרה-נא לי, את כל-הגדולות אשר-עשה אלישע. {ס}
4 וילך הנער הנער הנביא, רמות גלעד.
4 וייראו, מאוד מאוד, ויאמרו, הנה שני המלכים לא עמדו לפניו; ואיך, נעמוד אנחנו.
4 רק הבמות, לא-סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.
4 רק הבמות, לא-סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.
4 ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן.
4 וימצא מלך-אשור בהושע קשר, אשר שלח מלאכים אל-סוא מלך-מצריים, ולא-העלה מנחה למלך אשור, כשנה בשנה; ויעצרהו מלך אשור, ויאסרהו בית כלא.
4 הוא הסיר את-הבמות, ושיבר את-המצבות, וכרת, את-האשרה; וכיתת נחש הנחושת אשר-עשה משה, כי עד-הימים ההמה היו בני-ישראל מקטרים לו, ויקרא-לו, נחושתן.
4 אוליי ישמע יהוה אלוהיך את כל-דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה, בעד השארית הנמצאה.
4 ויהי ישעיהו--לא יצא, חצר התיכונה; ודבר-יהוה--היה אליו, לאמור.
4 ובנה מזבחות, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלים אשים את-שמי.
4 עלה, אל-חלקייהו הכוהן הגדול, ויתם את-הכסף, המובא בית יהוה--אשר אספו שומרי הסף, מאת העם.
4 ויצו המלך את-חלקייהו הכוהן הגדול ואת-כוהני המשנה, ואת-שומרי הסף, להוציא מהיכל יהוה, את כל-הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכול צבא השמיים; וישרפם מחוץ לירושלים, בשדמות קדרון, ונשא את-עפרם, בית-אל.
4 וגם דם-הנקי אשר שפך, וימלא את-ירושלים דם נקי; ולא-אבה יהוה, לסלוח.
4 ותיבקע העיר, וכל-אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החומותיים אשר על-גן המלך, וכשדים על-העיר, סביב; וילך, דרך הערבה.
4 ובשנה השביעית שלח יהוידע וייקח את-שרי המאות, לכרי ולרצים, ויבא אותם אליו, בית יהוה; ויכרות להם ברית וישבע אותם, בבית יהוה, וירא אותם, את-בן-המלך.
4 רק הבמות, לא-סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.
4 ויחל יהואחז, את-פני יהוה; וישמע אליו, יהוה, כי ראה את-לחץ ישראל, כי-לחץ אותם מלך ארם.
4 ומישע מלך-מואב, היה נוקד; והשיב למלך-ישראל מאה-אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר.
4 ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בנייך, ויצקת, על כל-הכלים האלה; והמלא, תסיעי.
4 ויאמר לו אלייהו אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני יריחו, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויבואו, יריחו.
4 ולכן, כה-אמר יהוה, המיטה אשר-עלית שם לא-תרד ממנה, כי מות תמות; וילך, אלייה.
5 וישובו המלאכים, אליו; ויאמר אליהם, מה-זה שבתם.
5 ויהי האחד מפיל הקורה, ואת-הברזל נפל אל-המים; ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול.
5 שוב ואמרת אל-חזקייהו נגיד-עמי, כה-אמר יהוה אלוהי דויד אביך, שמעתי את-תפילתך, ראיתי את-דמעתך; הנני, רופא לך--ביום השלישי, תעלה בית יהוה.
5 ביהוה אלוהי-ישראל, בטח; ואחריו לא-היה כמוהו, בכול מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו.
5 אז יעלה רצין מלך-ארם ופקח בן-רמליהו מלך-ישראל, ירושלים--למלחמה; ויצורו, על-אחז, ולא יכלו, להילחם.
5 ויהי הוא מספר למלך, את אשר-החיה את-המת, והנה האישה אשר-החיה את-בנה צועקת אל-המלך, על-ביתה ועל-שדה; ויאמר גיחזי, אדוני המלך--זאת האישה, וזה-בנה אשר-החיה אלישע.
5 וייתנוהו, על-יד עושי המלאכה, המופקדים, בית יהוה; וייתנו אותו, לעושי המלאכה אשר בבית יהוה, לחזק, בדק הבית.
5 וייגשו בני-הנביאים אשר-ביריחו, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו.
5 ותלך, מאיתו, ותסגור הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מוצקת.
5 ויהי, כאשר חזקה הממלכה בידו; ויך, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו.
5 ויקומו בנשף, לבוא אל-מחנה ארם; ויבואו, עד-קצה מחנה ארם, והנה אין-שם, איש.
5 וייתן יהוה לישראל, מושיע, וייצאו, מתחת יד-ארם; ויישבו בני-ישראל באוהליהם, כתמול שלשום.
5 ויהי, כמות אחאב; ויפשע מלך-מואב, במלך ישראל.
5 ויצוום לאמור, זה הדבר אשר תעשון: השלישית מכם, באי השבת, ושומרי, משמרת בית המלך.
5 ויאמר מלך-ארם לך-בוא, ואשלחה ספר אל-מלך ישראל; וילך וייקח בידו עשר כיכרי-כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים.
5 וינגע יהוה את-המלך, ויהי מצורע עד-יום מותו, ויישב, בבית החופשית; ויותם בן-המלך על-הבית, שופט את-עם הארץ.
5 ויבואו, עבדי המלך חזקייהו--אל-ישעיהו.
5 וישלח אשר-על-הבית ואשר על-העיר והזקנים והאומנים אל-יהוא לאמור, עבדיך אנחנו, וכול אשר-תאמר אלינו, נעשה: לא-נמליך איש, הטוב בעיניך עשה.
5 ויעל מלך-אשור, בכל-הארץ; ויעל, שומרון, ויצר עליה, שלוש שנים.
5 והשבית את-הכמרים, אשר נתנו מלכי יהודה, ויקטר בבמות בערי יהודה, ומסיבי ירושלים; ואת-המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות, ולכול, צבא השמיים.
5 וירדפו חיל-כשדים אחר המלך, וישיגו אותו בערבות ירחו; וכל-חילו--נפוצו, מעליו.
5 ויבוא, והנה שרי החיל יושבים, ויאמר, דבר לי אליך השר; ויאמר יהוא אל-מי מכולנו, ויאמר אליך השר.
5 ויתר דברי יהויקים, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
5 ויאמר יהואש אל-הכוהנים, כול כסף הקודשים אשר-יובא בית-יהוה כסף עובר--איש, כסף נפשות ערכו: כל-כסף, אשר יעלה על לב-איש, להביא, בית יהוה.
5 וייבן מזבחות, לכל-צבא השמיים, בשתי, חצרות בית-יהוה.
6 והוספתי על-ימיך, חמש עשרה שנה, ומכף מלך-אשור אצילך, ואת העיר הזאת; וגנותי, על-העיר הזאת--למעני, ולמען דויד עבדי.
6 והשלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים; ושמרתם את-משמרת הבית, מסח.
6 וייצא המלך יהורם, ביום ההוא--משומרון; ויפקוד, את-כל-ישראל.
6 וידבק, ביהוה, לא-סר, מאחריו; וישמור, מצוותיו, אשר-ציווה יהוה, את-משה.
6 בשנת התשיעית להושע, לכד מלך-אשור את-שומרון, ויגל את-ישראל, אשורה; ויושב אותם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי. {פ}
6 ויבא הספר, אל-מלך ישראל לאמור: ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את-נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו.
6 ויוצא את-האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלים, אל-נחל קדרון, וישרוף אותה בנחל קדרון, וידק לעפר; וישלך, את-עפרה, על-קבר, בני העם.
6 לחרשים, ולבונים ולגודרים; ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-הבית.
6 בעת ההיא, השיב רצין מלך-ארם את-אילת לארם, וינשל את-היהודים, מאילות; ואדומים, באו אילת, ויישבו שם, עד היום הזה. {פ}
6 וישאל המלך לאישה, ותספר-לו; וייתן-לה המלך סריס אחד לאמור, השב את-כל-אשר-לה ואת כל-תבואות השדה, מיום עוזבה את-הארץ, ועד-עתה. {פ}
6 יקחו להם הכוהנים, איש מאת מכרו; והם, יחזקו את-בדק הבית, לכול אשר-יימצא שם, בדק. {פ}
6 ויאמר איש-האלוהים, אנה נפל; ויראהו, את-המקום, ויקצוב-עץ וישלך-שמה, ויצף הברזל.
6 ואדוניי השמיע את-מחנה ארם, קול רכב קול סוס--קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל-אחיו, הנה שכר-עלינו מלך ישראל את-מלכי החיתים ואת-מלכי מצריים--לבוא עלינו.
6 ויהי כמלאות הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אליי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמוד, השמן.
6 ויאמרו אליו איש עלה לקראתנו, ויאמר אלינו לכו שובו אל-המלך אשר-שלח אתכם, ודיברתם אליו כה אמר יהוה, המבלי אין-אלוהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון; לכן המיטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות.
6 והעביר את-בנו, באש, ועונן וניחש, ועשה אוב ויידעונים: הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיס.
6 ויקם ויבוא הביתה, וייצוק השמן אל-ראשו; ויאמר לו, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, משחתיך למלך אל-עם יהוה, אל-ישראל.
6 ויתפשו, את-המלך, ויעלו אותו אל-מלך בבל, רבלתה; וידברו איתו, משפט.
6 ויתר דברי עזריהו, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
6 ויאמר להם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדוניכם: כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך-אשור, אותי.
6 אך לא-סרו מחטאות בית-ירובעם, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך; וגם, האשרה, עמדה, בשומרון.
6 ויאמר לו אלייהו שב-נא פה, כי יהוה שלחני הירדנה, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וילכו, שניהם.
6 ויכתוב אליהם ספר שנית לאמור, אם-לי אתם ולקולי אתם שומעים קחו את-ראשי אנשי בני-אדוניכם, ובואו אליי כעת מחר, יזרעאלה; ובני המלך שבעים איש, את-גדולי העיר מגדלים אותם.
6 ואת-בני המכים, לא המית: ככתוב בספר תורת-משה אשר-ציווה יהוה לאמור, לא-יומתו אבות על-בנים ובנים לא-יומתו על-אבות--כי אם-איש בחטאו, יומת.
6 וישכב יהויקים, עם-אבותיו; וימלוך יהויכין בנו, תחתיו.
7 ויהי, בשנת עשרים ושלוש שנה--למלך יהואש: לא-חיזקו הכוהנים, את-בדק הבית.
7 ותבוא, ותגד לאיש האלוהים, ויאמר לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשייך; ואת ובנייך, תחיי בנותר. {פ}
7 הוא-הכה את-אדום בגיא-מלח, עשרת אלפים, ותפש את-הסלע, במלחמה; ויקרא את-שמה יוקתאל, עד היום הזה. {פ}
7 וישם, את-פסל האשרה אשר עשה--בבית, אשר אמר יהוה אל-דויד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכול שבטי ישראל, אשים את-שמי לעולם.
7 ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את-אוהליהם ואת-סוסיהם ואת-חמוריהם, המחנה כאשר-היא; וינוסו, אל-נפשם.
7 וידבר אליהם--מה משפט האיש, אשר עלה לקראתכם; וידבר אליכם, את-הדברים האלה.
7 ויהי כקרוא מלך-ישראל את-הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלוהים אני להמית ולהחיות, כי-זה שולח אליי, לאסוף איש מצרעתו: כי אך-דעו-נא וראו, כי-מתאנה הוא לי.
7 והכית--את-בית אחאב, אדוניך; וניקמתי דמי עבדיי הנביאים, ודמי כל-עבדי יהוה--מיד איזבל.
7 ואת-בני, צדקייהו, שחטו, לעיניו; ואת-עיני צדקייהו, עיוור, ויאסרהו בנחושתיים, ויביאהו בבל. {ס}
7 ויהי, כי-חטאו בני-ישראל ליהוה אלוהיהם, המעלה אותם מארץ מצריים, מתחת יד פרעה מלך-מצריים; וייראו, אלוהים אחרים.
7 וישכב עזריה עם-אבותיו, ויקברו אותו עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך יותם בנו, תחתיו. {פ}
7 ויהי, כבוא הספר אליהם, ויקחו את-בני המלך, וישחטו שבעים איש; וישימו את-ראשיהם בדודים, וישלחו אליו יזרעאלה.
7 ולא-הוסיף עוד מלך מצריים, לצאת מארצו: כי-לקח מלך בבל, מנחל מצריים עד-נהר-פרת, כול אשר הייתה, למלך מצריים. {פ}
7 הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב, בארצו.
7 והיה יהוה עימו, בכול אשר-ייצא ישכיל; וימרוד במלך-אשור, ולא עבדו.
7 וילך וישלח אל-יהושפט מלך-יהודה לאמור, מלך מואב פשע בי--התלך איתי אל-מואב, למלחמה; ויאמר אעלה, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך.
7 וחמישים איש מבני הנביאים, הלכו, ויעמדו מנגד, מרחוק; ושניהם, עמדו על-הירדן.
7 ויאמר ישעיהו, קחו דבלת תאנים; ויקחו וישימו על-השחין, ויחי.
7 כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם-חמישים פרשים ועשרה רכב, ועשרת אלפים, רגלי: כי איבדם מלך ארם, וישימם כעפר לדוש.
7 אך לא-ייחשב איתם, הכסף הניתן על-ידם: כי באמונה, הם עושים.
7 וישלח אחז מלאכים, אל-תגלת פלסר מלך-אשור לאמור, עבדך ובנך, אני; עלה והושיעני מכף מלך-ארם, ומכף מלך ישראל, הקומים, עליי.
7 ושתי הידות בכם, כול יוצאי השבת, ושמרו את-משמרת בית-יהוה, אל-המלך.
7 ויבוא אלישע דמשק, ובן-הדד מלך-ארם חולה; ויוגד-לו לאמור, בא איש האלוהים עד-הנה.
7 ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, וייקחהו. {פ}
7 וייתוץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה: אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה.
8 ויהי היום ויעבור אלישע אל-שונם, ושם אישה גדולה, ותחזק-בו, לאכול-לחם; ויהי מדי עוברו, יסור שמה לאכול-לחם.
8 וילכו, בחוקות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל; ומלכי ישראל, אשר עשו.
8 ויהי כשמוע אלישע איש-האלוהים, כי-קרע מלך-ישראל את-בגדיו, וישלח אל-המלך לאמור, למה קרעת בגדיך; יבוא-נא אליי--ויידע, כי יש נביא בישראל.
8 בשנת שלושים ושמונה שנה, לעזריהו מלך יהודה: מלך זכריהו בן-ירובעם על-ישראל, בשומרון--שישה חודשים.
8 ויאמר חלקייהו הכוהן הגדול, על-שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; וייתן חלקייה את-הספר אל-שפן, ויקראהו.
8 הוא-הכה את-פלשתים עד-עזה, ואת-גבוליה, ממגדל נוצרים, עד-עיר מבצר. {פ}
8 ומלך ארם, היה נלחם בישראל; וייוועץ אל-עבדיו לאמור, אל-מקום פלוני אלמוני תחנותי.
8 וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה: כי שמע, כי נסע מלכיש.
8 בן-שמונה עשרה שנה, יהויכין במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, נחושתא בת-אלנתן מירושלים.
8 וייקח אחז את-הכסף ואת-הזהב, הנמצא בית יהוה, ובאוצרות, בית המלך; וישלח למלך-אשור, שוחד.
8 ויתר דברי יהואחז וכל-אשר עשה, וגבורתו: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
8 ויאמר חזקייהו, אל-ישעיהו, מה אות, כי-ירפא יהוה לי; ועליתי ביום השלישי, בית יהוה.
8 ויאמר, אי-זה הדרך נעלה; ויאמר, דרך מדבר אדום.
8 ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכוהן, ולכוהנים, ויאמר אליהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית; ועתה, אל-תקחו-כסף מאת מכריכם, כי-לבדק הבית, תיתנוהו.
8 ויבואו המצורעים האלה עד-קצה המחנה, ויבואו אל-אוהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמינו; וישובו, ויבואו אל-אוהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמינו.
8 ויבא את-כל-הכוהנים, מערי יהודה, ויטמא את-הבמות אשר קיטרו-שמה הכוהנים, מגבע עד-באר שבע; ונתץ את-במות השערים, אשר-פתח שער יהושוע שר-העיר, אשר-על-שמאל איש, בשער העיר.
8 ולא אוסיף, להניד רגל ישראל, מן-האדמה, אשר נתתי לאבותם: רק אם-ישמרו לעשות, ככול אשר ציוויתים, ולכל-התורה, אשר-ציווה אותם עבדי משה.
8 ויאמר המלך אל-חזאל, קח בידך מנחה, ולך, לקראת איש האלוהים; ודרשת את-יהוה מאותו לאמור, האחיה מחולי זה.
8 אז שלח אמציה מלאכים, אל-יהואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל לאמור: לכה, נתראה פנים.
8 וייקח אלייהו את-אדרתו ויגלום ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה; ויעברו שניהם, בחרבה.
8 והקפתם על-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-השדרות, יומת; והיו את-המלך, בצאתו ובבואו.
8 ויבוא המלאך ויגד-לו לאמור, הביאו ראשי בני-המלך; ויאמר, שימו אותם שני ציבורים פתח השער--עד-הבוקר.
8 ואבד, כל-בית אחאב; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.
8 ובחודש החמישי, בשבעה לחודש--היא שנת תשע-עשרה שנה, למלך נבוכדנאצר מלך-בבל: בא נבוזראדן רב-טבחים, עבד מלך-בבל--ירושלים.
8 ויאמרו אליו, איש בעל שיער, ואיזור עור, אזור במותניו; ויאמר, אלייה התשבי הוא.
9 ויהי בבוקר, וייצא ויעמוד, ויאמר אל-כל-העם, צדיקים אתם; הנה אני קשרתי על-אדוני, ואהרגהו, ומי הכה, את-כל-אלה.
9 וילך חזאל, לקראתו, וייקח מנחה בידו וכל-טוב דמשק, משא ארבעים גמל; ויבוא, ויעמוד לפניו, ויאמר בנך בן-הדד מלך-ארם שלחני אליך לאמור, האחיה מחולי זה.
9 וישכב יהואחז עם-אבותיו, ויקברוהו בשומרון; וימלוך יואש בנו, תחתיו. {פ}
9 וייאותו, הכוהנים, לבלתי קחת-כסף מאת העם, ולבלתי חזק את-בדק הבית.
9 ונתתי את-בית אחאב, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה.
9 ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשו אבותיו: לא סר, מחטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.
9 וישרוף את-בית-יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-בתי ירושלים ואת-כל-בית גדול, שרף באש.
9 וישלח יהואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמור, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמור, תנה-את-בתך לבני לאישה; ותעבור חית השדה, אשר בלבנון, ותרמוס, את-החוח.
9 וישמע, אל-תרהקה מלך-כוש לאמור, הנה יצא, להילחם איתך; וישב וישלח מלאכים, אל-חזקייהו לאמור.
9 ולא, שמעו; ויתעם מנשה, לעשות את-הרע, מן-הגויים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל.
9 וילך מלך ישראל ומלך-יהודה, ומלך אדום, ויסובו, דרך שבעת ימים; ולא-היה מים למחנה ולבהמה, אשר ברגליהם.
9 וישלח איש האלוהים, אל-מלך ישראל לאמור, הישמר, מעבור המקום הזה: כי-שם, ארם נחיתים.
9 אך, לא יעלו כוהני הבמות, אל-מזבח יהוה, בירושלים: כי אם-אכלו מצות, בתוך אחיהם.
9 ויהי כעוברם, ואלייהו אמר אל-אלישע שאל מה אעשה-לך, בטרם, אילקח מעימך; ויאמר אלישע, ויהי נא פי-שניים ברוחך אליי.
9 ויבוא נעמן, בסוסיו וברכבו; ויעמוד פתח-הבית, לאלישע.
9 ותאמר, אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלוהים קדוש הוא--עובר עלינו, תמיד.
9 ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, אביו.
9 וישלח אליו שר-חמישים, וחמישיו; ויעל אליו, והנה יושב על-ראש ההר, וידבר אליו, איש האלוהים המלך דיבר רדה.
9 ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקייהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שומרון--ויצר עליה.
9 ויאמרו איש אל-ריעהו לא-כן אנחנו עושים, היום הזה יום-בשורה הוא, ואנחנו מחשים וחיכינו עד-אור הבוקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבואה, ונגידה בית המלך.
9 ויעשו שרי המאות, ככול אשר-ציווה יהוידע הכוהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יוצאי השבת; ויבואו, אל-יהוידע הכוהן.
9 ויחפאו בני-ישראל, דברים אשר לא-כן, על-יהוה, אלוהיהם; ויבנו להם במות בכל-עריהם, ממגדל נוצרים עד-עיר מבצר.
9 ויאמר ישעיהו, זה-לך האות מאת יהוה, כי יעשה יהוה, את-הדבר אשר דיבר: הלך הצל עשר מעלות, אם-ישוב עשר מעלות.
9 וישמע אליו, מלך אשור, ויעל מלך אשור אל-דמשק ויתפשהא, ויגלהא קירה; ואת-רצין, המית.
9 ויבוא שפן הסופר, אל-המלך, וישב את-המלך, דבר; ויאמר, התיכו עבדיך את-הכסף הנמצא בבית, וייתנוהו על-יד עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה.
10 בעת ההיא--עלו עבדי נבוכדנאצר מלך-בבל, ירושלים; ותבוא העיר, במצור.
10 וייתן הכוהן לשרי המאות, את-החנית ואת-השלטים, אשר, למלך דויד--אשר, בבית יהוה.
10 וישלח אליו אלישע, מלאך לאמור: הלוך, ורחצת שבע-פעמים בירדן, וישוב בשרך לך, וטהר.
10 ויגד שפן הסופר, למלך לאמור, ספר נתן לי, חלקייה הכוהן; ויקראהו שפן, לפני המלך.
10 ויאמר אליו אלישע, לך אמר-לו חיה תחיה; והראני יהוה, כי-מות ימות.
10 וידבר יהוה ביד-עבדיו הנביאים, לאמור.
10 ואת-איזבל יאכלו הכלבים, בחלק יזרעאל--ואין קובר; ויפתח הדלת, וינוס.
10 ויענה אלייהו, וידבר אל-שר החמישים, ואם-איש אלוהים אני, תרד אש מן-השמיים ותאכל אותך ואת-חמישיך; ותרד אש מן-השמיים, ותאכל אותו ואת-חמישיו.
10 ויאמר, יחזקייהו, נקל לצל, לנטות עשר מעלות; לא כי, ישוב הצל אחרונית עשר מעלות.
10 וטימא את-התופת, אשר בגיא בן-הינום: לבלתי, להעביר איש את-בנו ואת-בתו באש--למולך.
10 ויאמר, הקשית לשאול; אם-תראה אותי לוקח מאיתך, יהי-לך כן, ואם-אין, לא יהיה.
10 נעשה-נא עליית-קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה; והיה בבואו אלינו, יסור שמה.
10 דעו איפוא, כי לא ייפול מדבר יהוה ארצה, אשר-דיבר יהוה, על-בית אחאב; ויהוה עשה--את אשר דיבר, ביד עבדו אלייהו.
10 ויאמר, מלך ישראל: אהה--כי-קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב. {ס}
10 בשנת שלושים ושבע שנה, ליואש מלך יהודה--מלך יהואש בן-יהואחז על-ישראל, בשומרון, שש עשרה, שנה.
10 הכה הכית את-אדום, ונשאך ליבך; היכבד, ושב בביתך, ולמה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עימך.
10 כה תאמרון, אל-חזקייהו מלך-יהודה לאמור, אל-ישיאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור: לא תינתן ירושלים, ביד מלך אשור.
10 וישלח מלך ישראל, אל-המקום אשר אמר-לו איש-האלוהים והזהירו--ונשמר שם: לא אחת, ולא שתיים.
10 ויקשור עליו שלום בן-יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו; וימלוך, תחתיו.
10 ואת-חומות ירושלים, סביב--נתצו כל-חיל כשדים, אשר רב-טבחים.
10 ויבואו, ויקראו אל-שוער העיר, ויגידו להם לאמור, באנו אל-מחנה ארם והנה אין-שם איש וקול אדם: כי אם-הסוס אסור והחמור אסור, ואוהלים כאשר-המה.
10 וייקח יהוידע הכוהן, ארון אחד, וייקוב חור, בדלתו; וייתן אותו אצל המזבח מימין, בבוא-איש בית יהוה, ונתנו-שמה הכוהנים שומרי הסף, את-כל-הכסף המובא בית-יהוה.
10 וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך-אשור, דומשק, וירא את-המזבח, אשר בדמשק; וישלח המלך אחז אל-אורייה הכוהן, את-דמות המזבח ואת-תבניתו--לכל-מעשהו.
10 ויציבו להם מצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן.
10 וילכדוה, מקצה שלוש שנים, בשנת-שש, לחזקייה: היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שומרון.
11 וייסער לב מלך-ארם, על-הדבר הזה; ויקרא אל-עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל-מלך ישראל.
11 ויך יהוא, את כל-הנשארים לבית-אחאב ביזרעאל, וכל-גדוליו, ומיודעיו וכוהניו--עד-בלתי השאיר-לו, שריד.
11 ויקרא, השוערים; ויגידו, בית המלך פנימה.
11 ויעשה הרע, בעיני יהוה: לא סר מכל-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך.
11 ויאמר יהושפט, האין פה נביא ליהוה, ונדרשה את-יהוה, מאותו; ויען אחד מעבדי מלך-ישראל, ויאמר, פה אלישע בן-שפט, אשר-יצק מים על-ידי אלייהו.
11 הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תינצל.
11 ויקטרו-שם, בכל-במות, כגויים, אשר-הגלה יהוה מפניהם; ויעשו דברים רעים, להכעיס את-יהוה.
11 וישבת את-הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבוא בית-יהוה, אל-לשכת נתן-מלך הסריס, אשר בפרוורים; ואת-מרכבות השמש, שרף באש.
11 ויתר, דברי זכריה: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
11 יען אשר עשה מנשה מלך-יהודה, התועבות האלה--הרע, מכול אשר-עשו האמורי אשר לפניו; ויחטיא גם-את-יהודה, בגילוליו. {ס}
11 ויהי, המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב-אש וסוסי אש, ויפרידו בין שניהם; ויעל, אלייהו, בסערה, השמיים.
11 ויקרא ישעיהו הנביא, אל-יהוה; וישב את-הצל, במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרונית--עשר מעלות. {פ}
11 ויעמדו הרצים איש וכליו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב.
11 ויקצוף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אליי ייצא יצוא, ועמד וקרא בשם-יהוה אלוהיו, והניף ידו אל-המקום, ואסף המצורע.
11 וייבן אורייה הכוהן, את-המזבח: ככול אשר-שלח המלך אחז מדמשק, כן עשה אורייה הכוהן, עד-בוא המלך-אחז, מדמשק.
11 ויהי כשמוע המלך, את-דברי ספר התורה; ויקרע, את-בגדיו.
11 ויעמד את-פניו, וישם עד-בוש; ויבך, איש האלוהים.
11 ולא-שמע אמציהו--ויעל יהואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה: בבית שמש, אשר ליהודה.
11 ויבוא נבוכדנאצר מלך-בבל, על-העיר; ועבדיו, צרים עליה.
11 ויהי, כראותם, כי-רב הכסף, בארון; ויעל סופר המלך, והכוהן הגדול, ויצורו וימנו, את-הכסף הנמצא בית-יהוה.
11 ויהי היום, ויבוא שמה; ויסר אל-העלייה, וישכב-שמה.
11 ויהוא, יצא אל-עבדי אדוניו, ויאמר לו השלום, מדוע בא-המשוגע הזה אליך; ויאמר אליהם, אתם ידעתם את-האיש ואת-שיחו.
11 וישב וישלח אליו, שר-חמישים אחר--וחמישיו; ויען, וידבר אליו, איש האלוהים, כה-אמר המלך מהרה רדה.
11 ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי.
11 ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת-הנופלים אשר נפלו על-המלך בבל, ואת, יתר ההמון--הגלה, נבוזראדן רב-טבחים.
12 לכן, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני מביא רעה, על-ירושלים ויהודה: אשר, כל-שומעה--תיצלנה, שתי אוזניו.
12 הוא דבר-יהוה, אשר דיבר אל-יהוא לאמור, בני רביעים, יישבו לך על-כיסא ישראל; ויהי-כן. {פ}
12 ויקם המלך לילה, ויאמר אל-עבדיו, אגידה-נא לכם, את אשר-עשו לנו ארם: ידעו כי-רעבים אנחנו, וייצאו מן-המחנה להיחבא בשדה לאמור, כי-ייצאו מן-העיר ונתפשם חיים, ואל-העיר נבוא.
12 על אשר לא-שמעו, בקול יהוה אלוהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר ציווה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו. {פ}
12 ויאמר אחד מעבדיו, לא אדוני המלך: כי-אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את-הדברים אשר תדבר בחדר משכבך.
12 הלוא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכול מימי ישראל--הלוא-ארחץ בהם, וטהרתי; וייפן, וילך בחמה.
12 ויען אלייה, וידבר אליהם, אם-איש האלוהים אני, תרד אש מן-השמיים ותאכל אותך ואת-חמישיך; ותרד אש-אלוהים מן-השמיים, ותאכל אותו ואת-חמישיו.
12 ויעבדו, הגילולים, אשר אמר יהוה להם, לא תעשו את-הדבר הזה.
12 ואת-המזבחות אשר על-הגג עליית אחז אשר-עשו מלכי יהודה, ואת-המזבחות אשר-עשה מנשה בשתי חצרות בית-יהוה--נתץ המלך; וירץ משם, והשליך את-עפרם אל-נחל קדרון.
12 ויוציא את-בן-המלך, וייתן עליו את-הנזר ואת-העדות, וימליכו אותו, וימשחוהו; ויכו-כף--ויאמרו, יחי המלך. {ס}
12 ויאמר, יהושפט, יש אותו, דבר-יהוה; ויירדו אליו, מלך ישראל ויהושפט--ומלך אדום.
12 ויינגף יהודה, לפני ישראל; וינוסו, איש לאוהליו.
12 ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה, וגבורתו, אשר נלחם עם אמציה מלך-יהודה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
12 ויצו המלך את-חלקייה הכוהן ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עכבור בן-מיכיה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמור.
12 ומדלת הארץ, השאיר רב-טבחים, לכורמים, וליוגבים.
12 ההצילו אותם אלוהי הגויים, אשר שיחתו אבותיי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלאשר.
12 ויבוא המלך מדמשק, וירא המלך את-המזבח; ויקרב המלך על-המזבח, ויעל עליו.
12 ויקם, ויבוא, וילך, שומרון--הוא בית-עקד הרועים, בדרך.
12 ואלישע רואה, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו, עוד; ויחזק, בבגדיו, ויקרעם, לשניים קרעים.
12 בעת ההיא שלח ברודך בלאדן בן-בלאדן מלך-בבל, ספרים ומנחה--אל-חזקייהו: כי שמע, כי חלה חזקייהו.
12 ויאמר אל-גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה--ותעמוד, לפניו.
12 ויאמר חזאל, מדוע אדוני בוכה; ויאמר כי-ידעתי את אשר-תעשה לבני ישראל רעה, מבצריהם תשלח באש ובחוריהם בחרב תהרוג, ועולליהם תרטש, והרותיהם תבקע.
12 וייצא יהויכין מלך-יהודה, על-מלך בבל, הוא ואימו, ועבדיו ושריו וסריסיו; וייקח אותו מלך בבל, בשנת שמונה למולכו.
12 ויאמרו שקר, הגד-נא לנו; ויאמר, כזאת וכזאת אמר אליי לאמור, כה אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל.
12 ונתנו, את-הכסף המתוכן, על-ידי עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה; ויוציאוהו לחרשי העץ, ולבונים, העושים, בית יהוה.
13 ונטיתי על-ירושלים, את קו שומרון, ואת-משקולת, בית אחאב; ומחיתי את-ירושלים כאשר-ימחה את-הצלחת, מחה, והפך, על-פניה.
13 וישכב יואש עם-אבותיו, וירובעם ישב על-כיסאו; וייקבר יואש בשומרון, עם מלכי ישראל. {פ}
13 ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויוגד-לו לאמור, הנה בדותן.
13 ותשמע עתליה, את-קול הרצין העם; ותבוא אל-העם, בית יהוה.
13 ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יהואש בן-אחזיהו, תפש יהואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויבוא, ירושלים, ויפרוץ בחומת ירושלים בשער אפריים עד-שער הפינה, ארבע מאות אמה.
13 איו מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים, הנע, ועיווה.
13 וירם את-אדרת אלייהו, אשר נפלה מעליו; וישב ויעמוד, על-שפת הירדן.
13 וישמע עליהם, חזקייהו, ויראם את-כל-בית נכותו את-הכסף ואת-הזהב ואת-הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו, ואת כל-אשר נמצא באוצרותיו: לא-היה דבר, אשר לא-הראם חזקייהו בביתו--ובכל-ממשלתו.
13 וימהרו, ויקחו איש בגדו, וישימו תחתיו, אל-גרם המעלות; ויתקעו, בשופר, ויאמרו, מלך יהוא.
13 ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם.
13 שלום בן-יבש, מלך, בשנת שלושים ותשע שנה, לעוזייה מלך יהודה; וימלוך ירח-ימים, בשומרון.
13 וישב, וישלח שר-חמישים שלישים--וחמישיו; ויעל ויבוא שר-החמישים השלישי ויכרע על-ברכיו לנגד אלייהו, ויתחנן אליו וידבר אליו, איש האלוהים, תיקר-נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמישים בעיניך.
13 וייגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי-אמר אליך, רחץ וטהר.
13 ולגודרים, ולחוצבי האבן, ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-בדק בית-יהוה; ולכול אשר-ייצא על-הבית, לחוזקה.
13 ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו-נא חמישה מן-הסוסים הנשארים אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר-תמו; ונשלחה, ונראה.
13 ויאמר אלישע אל-מלך ישראל, מה-לי ולך--לך אל-נביאי אביך, ואל-נביאי אימך; ויאמר לו, מלך ישראל, אל כי-קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב.
13 ויאמר חזאל--כי מה עבדך הכלב, כי יעשה הדבר הגדול הזה; ויאמר אלישע, הראני יהוה אותך מלך על-ארם.
13 ויאמר לו, אמור-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת.
13 ויקטר את-עולתו ואת-מנחתו, ויסך את-נסכו; ויזרוק את-דם-השלמים אשר-לו, על-המזבח.
13 ואת-עמודי הנחושת אשר בית-יהוה, ואת-המכונות ואת-ים הנחושת אשר בבית-יהוה--שיברו כשדים; וישאו את-נחושתם, בבלה.
13 לכו דרשו את-יהוה בעדי ובעד-העם, ובעד כל-יהודה, על-דברי הספר הנמצא, הזה: כי-גדולה חמת יהוה, אשר-היא ניצתה בנו, על אשר לא-שמעו אבותינו על-דברי הספר הזה, לעשות ככל-הכתוב עלינו.
13 ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל-נביאי כל-חוזה לאמור, שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצוותיי חוקותיי, ככל-התורה, אשר ציוויתי את-אבותיכם--ואשר שלחתי אליכם, ביד עבדיי הנביאים.
13 ויוצא משם, את-כל-אוצרות בית יהוה, ואוצרות, בית המלך; ויקצץ את-כל-כלי הזהב, אשר עשה שלמה מלך-ישראל בהיכל יהוה, כאשר, דיבר יהוה.
13 ואת-הבמות אשר על-פני ירושלים, אשר מימין להר-המשחית, אשר בנה שלמה מלך-ישראל לעשתורת שיקוץ צידונים ולכמוש שיקוץ מואב, ולמלכום תועבת בני-עמון--טימא, המלך.
13 ויהוא, מצא את-אחי אחזיהו מלך-יהודה, ויאמר, מי אתם; ויאמרו, אחי אחזיהו אנחנו, ונרד לשלום בני-המלך, ובני הגבירה.
14 ולא, שמעו; ויקשו את-עורפם, כעורף אבותם, אשר לא האמינו, ביהוה אלוהיהם.
14 ויתקשר, יהוא בן-יהושפט בן-נמשי--אל-יורם; ויורם היה שומר ברמות גלעד, הוא וכל-ישראל, מפני, חזאל מלך-ארם.
14 ונטשתי, את שארית נחלתי, ונתתים, ביד אויביהם; והיו לבז ולמשיסה, לכל-אויביהם.
14 וילך מאת אלישע, ויבוא אל-אדוניו, ויאמר לו, מה-אמר לך אלישע; ויאמר, אמר לי חיה תחיה.
14 והגלה את-כל-ירושלים ואת-כל-השרים ואת כל-גיבורי החיל, עשרת אלפים גולה, וכל-החרש, והמסגר: לא נשאר, זולת דלת עם-הארץ.
14 וישלח חזקייה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמור חטאתי, שוב מעליי--את אשר-תיתן עליי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקייה מלך-יהודה, שלוש מאות כיכר-כסף, ושלושים, כיכר זהב.
14 ותרא והנה המלך עומד על-העמוד כמשפט, והשרים והחצוצרות אל-המלך, וכל-עם הארץ שמח, ותוקע בחצוצרות; ותקרע עתליה את-בגדיה, ותקרא קשר קשר.
14 ויבוא ישעיהו הנביא, אל-המלך חזקייהו; ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה, ומאיין יבואו אליך, ויאמר חזקייהו, מארץ רחוקה באו מבבל.
14 ואת המזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, ויקרב מאת פני הבית, מבין המזבח ומבין בית יהוה; וייתן אותו על-ירך המזבח, צפונה.
14 ושיבר, את-המצבות, ויכרות, את-האשרים; וימלא את-מקומם, עצמות אדם.
14 ויאמר תפשום חיים, ויתפשום חיים; וישחטום אל-בור בית-עקד, ארבעים ושניים איש, ולא-השאיר איש, מהם. {ס}
14 ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזמרות ואת-הכפות, ואת כל-כלי הנחושת אשר ישרתו-בם--לקחו.
14 ולקח את-כל-הזהב-והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בית-יהוה, ובאוצרות בית המלך, ואת, בני התערובות; וישב, שומרונה.
14 ויאמר אלישע, חי-יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו, כי לולי פני יהושפט מלך-יהודה, אני נושא--אם-אביט אליך, ואם-אראך.
14 וילך חלקייהו הכוהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה, אל-חולדה הנביאה אשת שלום בן-תקווה בן-חרחס שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים, במשנה; וידברו, אליה.
14 ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה-ארם, לאמור--לכו וראו.
14 וייקח את-אדרת אלייהו אשר-נפלה מעליו, ויכה את-המים, ויאמר, איה יהוה אלוהי אלייהו; אף-הוא ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה, ויעבור, אלישע.
14 ויירד, ויטבול בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלוהים; וישב בשרו, כבשר נער קטון--ויטהר.
14 וישלח-שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבואו לילה, ויקיפו על-העיר.
14 ואלישע חלה את-חולייו, אשר ימות בו; ויירד אליו יואש מלך-ישראל, ויבך על-פניו ויאמר, אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו.
14 ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה--ואישה זקן.
14 ויעל מנחם בן-גדי מתרצה, ויבוא שומרון, ויך את-שלום בן-יבש, בשומרון; וימיתהו, וימלוך תחתיו.
14 הנה ירדה אש, מן-השמיים, ותאכל את-שני שרי החמישים הראשונים, ואת-חמישיהם; ועתה, תיקר נפשי בעיניך. {ס}
14 אך לא ייעשה בית יהוה, סיפות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות, כל-כלי זהב, וכלי-כסף--מן-הכסף, המובא בית-יהוה.
14 וייקח חזקייהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראם; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקייהו לפני יהוה. {פ}
15 ויאמר לו אלישע, קח קשת וחיצים; וייקח אליו, קשת וחיצים.
15 וידבר מלאך יהוה, אל-אלייהו, רד אותו, אל-תירא מפניו; ויקם ויירד אותו, אל-המלך.
15 וימאסו את-חוקיו, ואת-בריתו אשר כרת את-אבותם, ואת עדוותיו, אשר העיד בם; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו, ואחרי הגויים אשר סביבותם, אשר ציווה יהוה אותם לבלתי עשות כהם.
15 ותאמר אליהם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל: אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אליי.
15 ויהי ממוחרת, וייקח המכבר ויטבול במים, ויפרוש על-פניו, וימות; וימלוך חזאל, תחתיו. {פ}
15 וילכו אחריהם, עד-הירדן, והנה כל-הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר-השליכו ארם בחופזם; וישובו, המלאכים, ויגידו, למלך.
15 כי-לעושי המלאכה, ייתנוהו; וחיזקו-בו, את-בית יהוה.
15 וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכוהו ארמים, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ויאמר יהוא, אם-יש נפשכם--אל-ייצא פליט מן-העיר, ללכת להגיד ביזרעאל.
15 וישכם משרת איש האלוהים, לקום, וייצא, והנה-חיל סובב את-העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדוני, איכה נעשה.
15 יען, אשר עשו את-הרע בעיניי, ויהיו מכעיסים, אותי--מן-היום, אשר יצאו אבותם ממצריים, ועד, היום הזה.
15 ועתה, קחו-לי מנגן; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה.
15 ויאמר, קרא-לה; ויקרא-לה--ותעמוד, בפתח.
15 ויאמר, מה ראו בביתך; ויאמר חזקייהו, את כל-אשר בביתי ראו--לא-היה דבר אשר לא-הראיתים, באוצרותיי.
15 ויתר דברי שלום, וקשרו אשר קשר: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {ס}
15 ויראוהו בני-הנביאים אשר-ביריחו, מנגד, ויאמרו, נחה רוח אלייהו על-אלישע; ויבואו, לקראתו, וישתחוו-לו, ארצה.
15 וייתן, חזקייה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-יהוה; ובאוצרות, בית המלך.
15 וילך משם וימצא את-יהונדב בן-רכב לקראתו ויברכהו, ויאמר אליו היש את-לבבך ישר כאשר לבבי עם-לבבך, ויאמר יהונדב יש ויש, תנה את-ידך; וייתן ידו, ויעלהו אליו אל-המרכבה.
15 ויצו יהוידע הכוהן את-שרי המאות פקודי החיל, ויאמר אליהם הוציאו אותה אל-מבית לשדרות, והבא אחריה, המת בחרב: כי אמר הכוהן, אל-תומת בית יהוה.
15 ויצווה המלך-אחז את-אורייה הכוהן לאמור, על המזבח הגדול הקטר את-עולת-הבוקר ואת-מנחת הערב ואת-עולת המלך ואת-מנחתו ואת עולת כל-עם הארץ ומנחתם ונסכיהם, וכל-דם עולה וכל-דם-זבח, עליו תזרוק; ומזבח הנחושת יהיה-לי, לבקר.
15 וישב אל-איש האלוהים הוא וכל-מחנהו, ויבוא ויעמוד לפניו, ויאמר הנה-נא ידעתי כי אין אלוהים בכל-הארץ, כי אם-בישראל; ועתה קח-נא ברכה, מאת עבדך.
15 ויתר דברי יהואש אשר עשה, וגבורתו, ואשר נלחם, עם אמציהו מלך-יהודה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
15 וגם את-המזבח אשר בבית-אל, הבמה אשר עשה ירובעם בן-נבט אשר החטיא את-ישראל--גם את-המזבח ההוא ואת-הבמה, נתץ; וישרוף את-הבמה הדק לעפר, ושרף אשרה.
15 ויגל את-יהויכין, בבלה; ואת-אם המלך ואת-נשי המלך ואת-סריסיו, ואת אילי הארץ, הוליך גולה מירושלים, בבלה.
15 ואת-המחתות, ואת-המזרקות, אשר זהב זהב, ואשר-כסף כסף--לקח, רב-טבחים.
15 ויתפלל חזקייהו לפני יהוה, ויאמר, יהוה אלוהי ישראל יושב הכרובים, אתה-הוא האלוהים לבדך לכול ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמיים ואת-הארץ.
16 וייפן יאשייהו, וירא את-הקברים אשר-שם בהר, וישלח וייקח את-העצמות מן-הקברים, וישרוף על-המזבח ויטמאהו--כדבר יהוה, אשר קרא איש האלוהים, אשר קרא, את-הדברים האלה.
16 וייצא העם--ויבוזו, את מחנה ארם; ויהי סאה-סולת בשקל, וסאתיים שעורים בשקל--כדבר יהוה.
16 ויאמר, למועד הזה כעת חיה, את, חובקת בן; ותאמר, אל-אדוני איש האלוהים--אל-תכזב, בשפחתך.
16 ובשנת חמש, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, ויהושפט, מלך יהודה--מלך יהורם בן-יהושפט, מלך יהודה.
16 ויאמר, כה אמר יהוה: עשה הנחל הזה, גבים גבים.
16 וירכב יהוא וילך יזרעאלה, כי יורם שוכב שמה; ואחזיה מלך יהודה, ירד לראות את-יורם.
16 וידבר אליו כה-אמר יהוה, יען אשר-שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון--המבלי אין-אלוהים בישראל, לדרוש בדברו; לכן המיטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות.
16 ויאמר, אל-תירא: כי רבים אשר איתנו, מאשר אותם.
16 ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמישים אנשים בני-חיל, ילכו נא ויבקשו את-אדוניך--פן-נשאו רוח יהוה, וישליכהו באחד ההרים או באחת הגיאיות; ויאמר, לא תשלחו.
16 ויאמר לכה איתי, וראה בקנאתי ליהוה; וירכיבו אותו, ברכבו.
16 וישכב יהואש, עם-אבותיו, וייקבר בשומרון, עם מלכי ישראל; וימלוך ירובעם בנו, תחתיו. {פ}
16 ויאמר למלך ישראל, הרכב ידך על-הקשת, וירכב, ידו; וישם אלישע ידיו, על-ידי המלך.
16 אז יכה-מנחם את-תפסח ואת-כל-אשר-בה ואת-גבוליה, מתרצה--כי לא פתח, ויך; את כל-ההרותיה, ביקע. {פ}
16 ולא יחשבו את-האנשים, אשר ייתנו את-הכסף על-ידם, לתת, לעושי המלאכה: כי באמונה, הם עושים.
16 ויעש, אורייה הכוהן, ככול אשר-ציווה, המלך אחז.
16 ויעזבו, את-כל-מצוות יהוה אלוהיהם, ויעשו להם מסכה, שני עגלים; ויעשו אשרה, וישתחוו לכל-צבא השמיים, ויעבדו, את-הבעל.
16 וישימו לה ידיים, ותבוא דרך-מבוא הסוסים בית המלך; ותומת, שם. {ס}
16 בעת ההיא, קיצץ חזקייה את-דלתות היכל יהוה ואת-האומנות, אשר ציפה, חזקייה מלך יהודה; וייתנם, למלך אשור. {פ}
16 העמודים שניים, הים האחד והמכונות, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה--לא-היה משקל, לנחושת כל-הכלים האלה.
16 הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע, את דברי סנחריב, אשר שלחו, לחרף אלוהים חי.
16 ואת כל-אנשי החיל שבעת אלפים, והחרש והמסגר אלף--הכול, גיבורים עושי מלחמה; ויביאם מלך-בבל גולה, בבלה.
16 ויאמר ישעיהו, אל-חזקייהו: שמע, דבר-יהוה.
16 ויאמר, חי-יהוה אשר-עמדתי לפניו אם-אקח; ויפצר-בו לקחת, וימאן.
16 וגם דם נקי שפך מנשה, הרבה מאוד, עד אשר-מילא את-ירושלים, פה לפה--לבד מחטאתו אשר החטיא את-יהודה, לעשות הרע בעיני יהוה.
16 כה אמר יהוה, הנני מביא רעה אל-המקום הזה ועל-יושביו--את כל-דברי הספר, אשר קרא מלך יהודה.
17 והמלך הפקיד את-השליש אשר-נשען על-ידו, על-השער, וירמסוהו העם בשער, וימות: כאשר דיבר, איש האלוהים, אשר דיבר, ברדת המלך אליו.
17 ויעבירו את-בניהם ואת-בנותיהם, באש, ויקסמו קסמים, וינחשו; ויתמכרו, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו.
17 ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח-נא את-עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את-עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבות אלישע.
17 ויתר דברי מנשה וכל-אשר עשה, וחטאתו אשר חטא: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
17 ויאמר, פתח החלון קדמה--ויפתח; ויאמר אלישע ירה, ויור, ויאמר חץ-תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם, והכית את-ארם באפק עד-כלה.
17 בן-שלושים ושתיים שנה, היה במולכו; ושמונה שנים, מלך בירושלים.
17 ויאמר, נעמן, ולא, יותן-נא לעבדך משא צמד-פרדים אדמה: כי לא-יעשה עוד עבדך עולה וזבח, לאלוהים אחרים--כי, אם-ליהוה.
17 ויפצרו-בו עד-בוש, ויאמר שלחו; וישלחו חמישים איש, ויבקשו שלושה-ימים ולא מצאוהו.
17 בשנת שלושים ותשע שנה, לעזריה מלך יהודה: מלך מנחם בן-גדי על-ישראל, עשר שנים--בשומרון.
17 שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, וכותרת עליו נחושת וקומת הכותרת שלוש אמות, ושבכה ורימונים על-הכותרת סביב, הכול נחושת; וכאלה לעמוד השני, על-השבכה.
17 וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקייהו, בחיל כבד--ירושלים; ויעלו, ויבואו ירושלים, ויעלו ויבואו ויעמדו בתעלת הבריכה העליונה, אשר במסילת שדה כובס.
17 תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלוהים אחרים, למען הכעיסני, בכול מעשה ידיהם; וניצתה חמתי במקום הזה, ולא תכבה.
17 ויאמר--מה הציון הלז, אשר אני רואה; ויאמרו אליו אנשי העיר, הקבר איש-האלוהים אשר-בא מיהודה, ויקרא את-הדברים האלה אשר עשית, על המזבח בית-אל.
17 כי-כה אמר יהוה, לא-תראו רוח ולא-תראו גשם, והנחל ההוא, יימלא מים; ושתיתם אתם ומקניכם, ובהמתכם.
17 וימלך מלך-בבל את-מתניה דודו, תחתיו; ויסב את-שמו, צדקייהו. {פ}
17 ויבוא, שומרון, ויך את-כל-הנשארים לאחאב בשומרון, עד-השמידו--כדבר יהוה, אשר דיבר אל-אלייהו. {פ}
17 ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יהואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה.
17 ויקצץ המלך אחז את-המסגרות המכונות, ויסר מעליהם את-הכיור, ואת-הים הוריד, מעל הבקר הנחושת אשר תחתיה; וייתן אותו, על מרצפת אבנים.
17 הנה, ימים באים, ונישא כל-אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד-היום הזה, בבלה: לא-ייוותר דבר, אמר יהוה.
17 כסף אשם וכסף חטאות, לא יובא בית יהוה: לכוהנים, יהיו. {פ}
17 אומנם, יהוה: החריבו מלכי אשור, את-הגויים--ואת-ארצם.
17 ותהר האישה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר-דיבר אליה אלישע.
17 ויכרות יהוידע את-הברית, בין יהוה ובין המלך ובין העם, להיות לעם, ליהוה; ובין המלך, ובין העם.
17 והצופה עומד על-המגדל ביזרעאל, וירא את-שפעת יהוא בבואו, ויאמר, שפעת אני רואה; ויאמר יהורם, קח רכב ושלח לקראתם--ויאמר השלום.
17 וימת כדבר יהוה אשר-דיבר אלייהו, וימלוך יהורם תחתיו, {פ} בשנת שתיים, ליהורם בן-יהושפט מלך יהודה: כי לא-היה לו, בן. {ס}
18 וילך רוכב הסוס לקראתו, ויאמר כה-אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סוב אל-אחריי; ויגד הצופה לאמור, בא-המלאך עד-הם ולא-שב.
18 ויתר דברי אחזיהו, אשר עשה: הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}
18 ויאמר קח החיצים, וייקח; ויאמר למלך-ישראל הך-ארצה, ויך שלוש-פעמים ויעמוד.
18 בן-עשרים ואחת שנה, צדקייהו במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה.
18 ויהי, כדבר איש האלוהים, אל-המלך, לאמור: סאתיים שעורים בשקל, וסאה-סולת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שומרון.
18 וישובו אליו, והוא יושב ביריחו; ויאמר אליהם, הלוא-אמרתי אליכם אל-תלכו. {ס}
18 ויקבוץ יהוא, את-כל-העם, ויאמר אליהם, אחאב עבד את-הבעל מעט; יהוא, יעבדנו הרבה.
18 ויגדל, הילד; ויהי היום, וייצא אל-אביו אל-הקוצרים.
18 וייקח רב-טבחים, את-שריה כוהן הראש, ואת-צפניהו, כוהן משנה; ואת-שלושת, שומרי הסף.
18 ויבואו כל-עם הארץ בית-הבעל וייתצוהו, את-מזבחותיו ואת-צלמיו שיברו היטב, ואת מתן כוהן הבעל, הרגו לפני המזבחות; וישם הכוהן פקודות, על-בית יהוה.
18 ואת-מוסך השבת אשר-בנו בבית, ואת-מבוא המלך החיצונה--הסב, בית יהוה: מפני, מלך אשור.
18 אז יעלה, חזאל מלך ארם, ויילחם על-גת, וילכדה; וישם חזאל פניו, לעלות על-ירושלים.
18 ויתאנף יהוה מאוד בישראל, ויסירם מעל פניו: לא נשאר, רק שבט יהודה לבדו.
18 ויאמר הניחו לו, איש אל-ינע עצמותיו; וימלטו, עצמותיו--את עצמות הנביא, אשר-בא משומרון.
18 וישכב מנשה עם-אבותיו, וייקבר בגן-ביתו בגן-עוזא; וימלוך אמון בנו, תחתיו. {פ}
18 לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדוני בית-רימון להשתחוות שמה והוא נשען על-ידי, והשתחוויתי בית רימון, בהשתחוויתי בית רימון, יסלח-יהוה לעבדך בדבר הזה.
18 ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר מעל חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--כל-ימיו.
18 וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, הייתה-לו לאישה; ויעש הרע, בעיני יהוה.
18 ונקל זאת, בעיני יהוה; ונתן את-מואב, בידכם.
18 ויירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל-יהוה ויאמר, הך-נא את-הגוי-הזה בסנוורים; ויכם בסנוורים, כדבר אלישע.
18 ויקראו, אל-המלך, וייצא אליהם אליקים בן-חלקייהו, אשר על-הבית; ושבנה, הסופר, ויואח בן-אסף, המזכיר.
18 ויתר, דברי אמציהו: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
18 ומבניך אשר ייצאו ממך, אשר תוליד--ייקחו; והיו, סריסים, בהיכל, מלך בבל.
18 ואל-מלך יהודה, השולח אתכם לדרוש את-יהוה, כה תאמרו, אליו: כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הדברים אשר שמעת.
18 ונתנו את-אלוהיהם, באש: כי לא אלוהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום.
19 ויאמר חזקייהו אל-ישעיהו, טוב דבר-יהוה אשר דיברת; ויאמר, הלוא אם-שלום ואמת יהיה בימיי.
19 גם-יהודה--לא שמר, את-מצוות יהוה אלוהיהם; וילכו, בחוקות ישראל אשר עשו.
19 ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקייהו: כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת.
19 ומן-העיר לקח סריס אחד אשר-הוא פקיד על-אנשי המלחמה, וחמישה אנשים מרואי פני-המלך אשר נמצאו בעיר, ואת הסופר שר הצבא, המצביא את-עם הארץ; ושישים איש מעם הארץ, הנמצאים בעיר.
19 ויתר דברי אחז, אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
19 וייקח יהואש מלך-יהודה, את כל-הקודשים אשר-הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבותיו מלכי יהודה ואת-קודשיו, ואת כל-הזהב הנמצא באוצרות בית-יהוה, ובית המלך; וישלח, לחזאל מלך ארם, ויעל, מעל ירושלים.
19 בא פול מלך-אשור, על-הארץ, וייתן מנחם לפול, אלף כיכר-כסף--להיות ידיו איתו, להחזיק הממלכה בידו.
19 והכיתם כל-עיר מבצר, וכל-עיר מבחור, וכל-עץ טוב תפילו, וכל-מעייני-מים תסתומו; וכול החלקה הטובה, תכאיבו באבנים.
19 ויקשרו עליו קשר בירושלים, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתוהו שם.
19 ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו נא מידו; ויידעו כל-ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלוהים לבדך. {ס}
19 ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, יהויקים.
19 יען רך-לבבך ותיכנע מפני יהוה, בשומעך אשר דיברתי על-המקום הזה ועל-יושביו להיות לשמה ולקללה, ותקרע את-בגדיך, ותבכה לפניי; וגם אנוכי שמעתי, נאום-יהוה.
19 ועתה כל-נביאי הבעל כל-עובדיו וכל-כוהניו קראו אליי איש אל-ייפקד, כי זבח גדול לי לבעל--כול אשר-ייפקד, לא יחיה; ויהוא עשה בעוקבה, למען האביד את-עובדי הבעל.
19 ויאמרו אנשי העיר, אל-אלישע, הנה-נא מושב העיר טוב, כאשר אדוני רואה; והמים רעים, והארץ משכלת.
19 וישלח, רוכב סוס שני, ויבוא אליהם, ויאמר כה-אמר המלך שלום; ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סוב אל-אחריי.
19 ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאיתו, כברת-ארץ. {ס}
19 ויאמר אליהם אלישע, לא זה הדרך ולא זו העיר--לכו אחריי, ואוליכה אתכם אל-האיש אשר תבקשון; ויולך אותם, שומרונה.
19 ולא-אבה יהוה להשחית את-יהודה, למען דויד עבדו: כאשר אמר-לו, לתת לו ניר לבניו--כל-הימים.
19 בן-עשרים ושתיים שנה, אמון במולכו, ושתיים שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, משולמת בת-חרוץ מן-יוטבה.
19 וגם את-כל-בתי הבמות אשר בערי שומרון, אשר עשו מלכי ישראל להכעיס--הסיר, יאשייהו; ויעש להם--ככל-המעשים, אשר עשה בבית-אל.
19 ויאמר אל-אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל-הנער, שאהו, אל-אימו.
19 ויען השליש את-איש האלוהים, ויאמר, והנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל.
19 ויקצוף עליו איש האלוהים, ויאמר להכות חמש או-שש פעמים, אז הכית את-ארם, עד-כלה; ועתה, שלוש פעמים תכה את-ארם. {פ}
19 וייקח את-שרי המאות ואת-הכרי ואת-הרצים ואת כל-עם הארץ, ויורידו את-המלך מבית יהוה, ויבואו דרך-שער הרצים, בית המלך; ויישב, על-כיסא המלכים.
20 וייקח אותם, נבוזראדן רב-טבחים; ויולך אותם על-מלך בבל, רבלתה.
20 ויגד הצופה לאמור, בא עד-אליהם ולא-שב; והמנהג, כמנהג יהוא בן-נמשי--כי בשיגעון, ינהג.
20 וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקייהו לאמור: כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי אל-סנחריב מלך-אשור שמעתי.
20 לכן הנני אוסיפך על-אבותיך, ונאספת אל-קברותיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכול הרעה אשר-אני מביא על-המקום הזה; וישיבו את-המלך, דבר.
20 ויהי בבוקר כעלות המנחה, והנה-מים באים מדרך אדום; ותימלא הארץ, את-המים.
20 וישאו אותו, על-הסוסים; וייקבר בירושלים עם-אבותיו, בעיר דויד.
20 ויתר דברי חזקייהו, וכל-גבורתו, ואשר עשה את-הבריכה ואת-התעלה, ויבא את-המים העירה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
20 אמרת, אך-דבר-שפתיים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי.
20 ויהי, כבואם שומרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את-עיני-אלה ויראו; ויפקח יהוה, את-עיניהם, ויראו, והנה בתוך שומרון.
20 בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימליכו עליהם, מלך.
20 וישמח כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו המיתו בחרב, בית המלך. {ס}
20 ויוצא מנחם את-הכסף על-ישראל, על כל-גיבורי החיל, לתת למלך אשור, חמישים שקלים כסף לאיש אחד; וישב מלך אשור, ולא-עמד שם בארץ.
20 ויעש הרע, בעיני יהוה, כאשר עשה, מנשה אביו.
20 ויזבח את-כל-כוהני הבמות אשר-שם, על-המזבחות, וישרוף את-עצמות אדם, עליהם; וישב, ירושלים.
20 וימאס יהוה בכל-זרע ישראל, ויענם, וייתנם, ביד-שוסים--עד אשר השליכם, מפניו.
20 ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
20 ויאמר גיחזי, נער אלישע איש-האלוהים, הנה חשך אדוני את-נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר-הביא; חי-יהוה כי-אם-רצתי אחריו, ולקחתי מאיתו מאומה.
20 וישכב אחז עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך חזקייהו בנו, תחתיו. {פ}
20 ויישאהו--ויביאהו, אל-אימו; ויישב על-ברכיה עד-הצוהריים, וימות.
20 ויהי-לו, כן; וירמסו אותו העם בשער, וימות. {ס}
20 ויאמר יהוא, קדשו עצרה לבעל--ויקראו.
20 ויאמר, קחו-לי צלוחית חדשה, ושימו שם, מלח; ויקחו, אליו.
20 וימת אלישע, ויקברוהו; וגדודי מואב יבואו בארץ, בא שנה.
20 כי על-אף יהוה, הייתה בירושלים וביהודה, עד-השליכו אותם, מעל פניו; וימרוד צדקייהו, במלך בבל. {ס}
21 וילך, בכל-הדרך אשר-הלך אביו; ויעבוד, את-הגילולים אשר עבד אביו, וישתחו, להם.
21 ויקומו עבדיו, ויקשרו-קשר; ויכו, את-יואש, בית מילוא, היורד סילא.
21 ויאמר מלך-ישראל אל-אלישע, כראותו אותם: האכה אכה, אבי.
21 וכל-מואב, שמעו, כי-עלו המלכים, להילחם בם; וייצעקו, מכול חוגר חגורה ומעלה, ויעמדו, על-הגבול.
21 ותעל, ותשכיבהו, על-מיטת, איש האלוהים; ותסגור בעדו, ותצא.
21 וישכב חזקייהו, עם-אבותיו; וימלוך מנשה בנו, תחתיו. {פ}
21 ויהי הם קוברים איש, והנה ראו את-הגדוד, וישליכו את-האיש, בקבר אלישע; וילך וייגע האיש, בעצמות אלישע, ויחי, ויקם על-רגליו. {פ}
21 וישלח יהוא, בכל-ישראל, ויבואו כל-עובדי הבעל, ולא-נשאר איש אשר לא-בא; ויבואו בית הבעל, ויימלא בית-הבעל פה לפה.
21 ויך אותם מלך בבל וימיתם ברבלה, בארץ חמת; וייגל יהודה, מעל אדמתו.
21 ויצו המלך, את-כל-העם לאמור, עשו פסח, ליהוה אלוהיכם--ככתוב, על ספר הברית הזה.
21 ויקחו כל-עם יהודה, את-עזריה, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימליכו אותו, תחת אביו אמציהו.
21 וייצא אל-מוצא המים, וישלך-שם מלח; ויאמר כה-אמר יהוה, ריפיתי למים האלה--לא-יהיה משם עוד, מוות ומשכלת.
21 כי-קרע ישראל, מעל בית דויד, וימליכו, את-ירובעם בן-נבט; וידח ירובעם את-ישראל מאחרי יהוה, והחטיאם חטאה גדולה.
21 ויאמר יהורם אסור, ויאסור רכבו; וייצא יהורם מלך-ישראל ואחזיהו מלך-יהודה איש ברכבו, וייצאו לקראת יהוא, וימצאוהו, בחלקת נבות היזרעאלי.
21 ויתר דברי מנחם, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
21 ויעבור יורם צעירה, וכל-הרכב עימו; ויהי-הוא קם לילה, ויכה את-אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב, וינס העם, לאוהליו.
21 עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצריים, לכל-הבוטחים עליו.
21 זה הדבר, אשר-דיבר יהוה עליו: בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלים.
21 וירדוף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, וייפול מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום.
22 וכי-תאמרון אליי, אל-יהוה אלוהינו בטחנו: הלוא-הוא, אשר הסיר חזקייהו את-במותיו ואת-מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים.
22 ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל-אדוניהם.
22 ותקרא, אל-אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתונות; וארוצה עד-איש האלוהים, ואשובה.
22 וישכב מנחם, עם-אבותיו; וימלוך פקחיה בנו, תחתיו. {פ}
22 ויאמר, לאשר על-המלתחה, הוצא לבוש, לכול עובדי הבעל; ויוצא להם, המלבוש.
22 ויעזוב, את-יהוה אלוהי אבותיו; ולא הלך, בדרך יהוה.
22 ויירפו המים, עד היום הזה, כדבר אלישע, אשר דיבר. {פ}
22 ויאמר שלום, אדוני שלחני לאמור, הנה עתה זה באו אליי שני-נערים מהר אפריים, מבני הנביאים; תנה-נא להם כיכר-כסף, ושתי חליפות בגדים.
22 את-מי חירפת וגידפת, ועל-מי הרימות קול; ותישא מרום עיניך, על-קדוש ישראל.
22 וחזאל מלך ארם, לחץ את-ישראל, כול, ימי יהואחז.
22 וילכו בני ישראל, בכל-חטאות ירובעם אשר עשה: לא-סרו, ממנה.
22 וישכימו בבוקר, והשמש זרחה על-המים; ויראו מואב מנגד את-המים, אדומים כדם.
22 כי לא נעשה, כפסח הזה, מימי השופטים, אשר שפטו את-ישראל; וכול, ימי מלכי ישראל--ומלכי יהודה.
22 והעם, הנשאר בארץ יהודה, אשר השאיר, נבוכדנאצר מלך בבל--ויפקד עליהם, את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן.
22 הוא בנה את-אילת, וישיבהא ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבותיו. {פ}
22 ויפשע אדום, מתחת יד-יהודה, עד, היום הזה; אז תפשע לבנה, בעת ההיא.
22 ויהי, כראות יהורם את-יהוא, ויאמר, השלום יהוא; ויאמר, מה השלום--עד-זנוני איזבל אימך וכשפיה, הרבים.
22 ויוזכר בן-שמעת ויהוזבד בן-שומר עבדיו, הכוהו וימות, ויקברו אותו עם-אבותיו, בעיר דויד; וימלוך אמציה בנו, תחתיו. {פ}
23 ועתה התערב נא, את-אדוני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רוכבים עליהם.
23 ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל-אדוניהם; ולא-יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל. {פ}
23 ויתר דברי יורם, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
23 ויהפוך יהורם ידיו, וינוס; ויאמר אל-אחזיהו, מרמה אחזיה.
23 ויבוא יהוא ויהונדב בן-רכב, בית הבעל; ויאמר לעובדי הבעל, חפשו וראו פן-יש-פה עימכם מעבדי יהוה--כי אם-עובדי הבעל, לבדם.
23 ויחן יהוה אותם וירחמם, וייפן אליהם, למען בריתו, את-אברהם יצחק ויעקוב; ולא אבה השחיתם, ולא-השליכם מעל-פניו עד-עתה.
23 בשנת חמש-עשרה שנה, לאמציהו בן-יואש מלך יהודה--מלך ירובעם בן-יואש מלך-ישראל, בשומרון, ארבעים ואחת, שנה.
23 בשנת חמישים שנה, לעזריה מלך יהודה: מלך פקחיה בן-מנחם על-ישראל, בשומרון--שנתיים.
23 עד אשר-הסיר יהוה את-ישראל, מעל פניו, כאשר דיבר, ביד כל-עבדיו הנביאים; וייגל ישראל מעל אדמתו, אשורה, עד, היום הזה. {פ}
23 ויאמר נעמן, הואל קח כיכריים; ויפרוץ-בו, ויצר כיכריים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים, וייתן אל-שני נעריו, וישאו לפניו.
23 ביד מלאכיך, חירפת אדוניי, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחור ברושיו, ואבואה מלון קיצו, יער כרמילו.
23 ויקשרו עבדי-אמון, עליו; וימיתו את-המלך, בביתו.
23 כי, אם-בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו: נעשה הפסח הזה, ליהוה--בירושלים.
23 וישמעו כל-שרי החיילים המה והאנשים, כי-הפקיד מלך-בבל את-גדליהו, ויבואו אל-גדליהו, המצפה; וישמעאל בן-נתניה ויוחנן בן-קרח ושריה בן-תנחומת הנטופתי, ויאזניהו בן-המעכתי--המה, ואנשיהם.
23 ויעל משם, בית-אל; והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קירח עלה קירח.
23 ויאמרו, דם זה, הוחרב נחרבו המלכים, ויכו איש את-ריעהו; ועתה לשלל, מואב.
23 ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום--לא-חודש, ולא שבת; ותאמר, שלום.
24 וישכב יורם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו. {פ}
24 ויישבע להם גדליהו, ולאנשיהם, ויאמר להם, אל-תיראו מעבדי הכשדים: שבו בארץ, ועבדו את-מלך בבל--וייטב לכם. {פ}
24 ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על-מצריים, לרכב ולפרשים.
24 ויבוא, אל-העופל, וייקח מידם, ויפקוד בבית; וישלח את-האנשים, וילכו.
24 וימת, חזאל מלך-ארם; וימלוך בן-הדד בנו, תחתיו.
24 ויהי, אחרי-כן, ויקבוץ בן-הדד מלך-ארם, את-כל-מחנהו; ויעל, ויצר על-שומרון.
24 וייפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתיים דובים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים.
24 ויבואו, אל-מחנה ישראל, ויקומו ישראל ויכו את-מואב, וינוסו מפניהם; ויכו-בה, והכות את-מואב.
24 ויך, עם-הארץ, את כל-הקושרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשייהו בנו, תחתיו.
24 ויבואו, לעשות זבחים ועולות; ויהוא שם-לו בחוץ, שמונים איש, ויאמר האיש אשר-יימלט מן-האנשים אשר אני מביא על-ידיכם, נפשו תחת נפשו.
24 וגם את-האובות ואת-היידעונים ואת-התרפים ואת-הגילולים ואת כל-השיקוצים, אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים--ביער, יאשייהו: למען הקים את-דברי התורה, הכתובים על-הספר, אשר מצא חלקייהו הכוהן, בית יהוה.
24 ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר, מחטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.
24 אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחריב, בכף-פעמיי, כול, יאורי מצור.
24 ויבא מלך-אשור מבבל ומכותה ומעווא ומחמת, וספרוויים, ויושב בערי שומרון, תחת בני ישראל; ויירשו, את-שומרון, ויישבו, בעריה.
24 ותחבוש, האתון, ותאמר אל-נערה, נהג ולך; אל-תעצור-לי לרכוב, כי אם-אמרתי לך.
24 ויהוא מילא ידו בקשת, ויך את-יהורם בין זרועיו, וייצא החצי, מליבו; ויכרע, ברכבו.
24 ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר, מכל-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.
25 וישב יהואש בן-יהואחז, וייקח את-הערים מיד בן-הדד בן-חזאל, אשר לקח מיד יהואחז אביו, במלחמה: שלוש פעמים הכהו יואש, וישב את-ערי ישראל. {פ}
25 והערים יהרוסו וכל-חלקה טובה ישליכו איש-אבנו ומילאוה, וכל-מעיין-מים יסתומו וכל-עץ-טוב יפילו, עד-השאיר אבניה בקיר, חרשת; ויסובו הקלעים, ויכוה.
25 הוא, השיב את-גבול ישראל, מלבוא חמת, עד-ים הערבה--כדבר יהוה, אלוהי ישראל, אשר דיבר ביד-עבדו יונה בן-אמיתיי הנביא, אשר מגת החפר.
25 ויתר דברי אמון, אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
25 ויקשור עליו פקח בן-רמליהו שלישו, ויכהו בשומרון בארמון בית-המלך את-ארגוב ואת-האריה, ועימו חמישים איש, מבני גלעדים; וימיתהו, וימלוך תחתיו.
25 ותלך, ותבוא אל-איש האלוהים--אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלוהים אותה, מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז.
25 וכמוהו לא-היה לפניו מלך, אשר-שב אל-יהוה בכל-לבבו ובכל-נפשו ובכל-מאודו--ככול, תורת משה; ואחריו, לא-קם כמוהו.
25 ויאמר, אל-בדקר שלישו, שא השליכהו, בחלקת שדה נבות היזרעאלי: כי-זכור אני ואתה, את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו, ויהוה נשא עליו, את-המשא הזה.
25 בשנת שתים-עשרה שנה, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, מלך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה.
25 ויהי בחודש השביעי, בא ישמעאל בן-נתניה בן-אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים איתו, ויכו את-גדליהו, וימות; ואת-היהודים, ואת-הכשדים, אשר-היו איתו, במצפה.
25 ויהי רעב גדול בשומרון, והנה צרים עליה: עד היות ראש-חמור בשמונים כסף, ורובע הקב דיב יונים בחמישה-כסף.
25 עתה המבלעדי יהוה, עליתי על-המקום הזה להשחיתו; יהוה אמר אליי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה.
25 והוא-בא, ויעמוד אל-אדוניו, ויאמר אליו אלישע, מאיין גיחזי; ויאמר, לא-הלך עבדך אנה ואנה.
25 הלוא-שמעת למרחוק אותה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשות גלים ניצים, ערים בצורות.
25 ויהי, בתחילת שבתם שם, לא יראו, את-יהוה; וישלח יהוה בהם את-האריות, ויהיו הורגים בהם.
25 ויהי ככלותו לעשות העולה, ויאמר יהוא לרצים ולשלישים בואו הכום איש אל-ייצא, ויכום, לפי-חרב; וישליכו, הרצים והשלישים, וילכו, עד-עיר בית-הבעל.
25 וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שומרון. {פ}
26 ויוציאו את-מצבות בית-הבעל, וישרפוה.
26 וירא מלך מואב, כי-חזק ממנו המלחמה; וייקח אותו שבע-מאות איש שולף חרב, להבקיע אל-מלך אדום--ולא יכולו.
26 ויקבור אותו בקבורתו, בגן-עוזא; וימלוך יאשייהו בנו, תחתיו. {פ}
26 אך לא-שב יהוה, מחרון אפו הגדול, אשר-חרה אפו, ביהודה--על, כל-הכעסים, אשר הכעיסו, מנשה.
26 ויתר דברי פקחיה, וכל-אשר עשה: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}
26 ויאמרו, למלך אשור לאמור, הגויים אשר הגלית ותושב בערי שומרון, לא ידעו, את-משפט אלוהי הארץ; וישלח-בם את-האריות, והנם ממיתים אותם, כאשר אינם יודעים, את-משפט אלוהי הארץ.
26 ויהי מלך ישראל, עובר על-החומה; ואישה, צעקה אליו לאמור, הושיעה, אדוני המלך.
26 עתה, רוץ-נא לקראתה, ואמור-לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום.
26 בן-עשרים ושתיים שנה, אחזיהו במולכו, ושנה אחת, מלך בירושלים; ושם אימו עתליהו, בת-עומרי מלך ישראל.
26 ויאמר אליקים בן-חלקייהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל-תדבר עימנו, יהודית, באוזני העם, אשר על-החומה.
26 ויאמר אליו לא-ליבי הלך, כאשר הפך-איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את-הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות.
26 ויושביהן, קצרי-יד--חתו, ויבושו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה.
26 כי-ראה יהוה את-עוני ישראל, מורה מאוד; ואפס עצור ואפס עזוב, ואין עוזר לישראל.
26 אם-לא את-דמי נבות ואת-דמי בניו ראיתי אמש, נאום-יהוה, ושילמתי לך בחלקה הזאת, נאום-יהוה; ועתה, שא השליכהו בחלקה--כדבר יהוה.
26 ויקומו כל-העם מקטון ועד-גדול, ושרי החיילים, ויבואו, מצריים: כי יראו, מפני כשדים. {ס}
27 ויאמר אליהם רבשקה, העל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את-הדברים האלה; הלוא על-האנשים, היושבים על-החומה, לאכול את-צואתם ולשתות את-מימי רגליהם, עימכם.
27 ויאמר אל-יושיעך יהוה, מאיין אושיעך; המן-הגורן, או מן-היקב.
27 ויצו מלך-אשור לאמור, הוליכו שמה אחד מהכוהנים אשר הגליתם משם, וילכו, ויישבו שם; ויורם, את-משפט אלוהי הארץ.
27 ויאמר יהוה, גם את-יהודה אסיר מעל פניי, כאשר הסירותי, את-ישראל; ומאסתי את-העיר הזאת אשר-בחרתי, את-ירושלים, ואת-הבית, אשר אמרתי יהיה שמי שם.
27 וילך, בדרך בית אחאב, ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב: כי חתן בית-אחאב, הוא.
27 ותבוא אל-איש האלוהים, אל-ההר, ותחזק, ברגליו; וייגש גיחזי להודפה, ויאמר איש האלוהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי.
27 ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אליי.
27 ואחזיה מלך-יהודה, ראה, וינס, דרך בית הגן; וירדוף אחריו יהוא, ויאמר גם-אותו הכוהו אל-המרכבה במעלה-גור אשר את-יבלעם, וינס מגידו, וימת שם.
27 וייתצו, את מצבת הבעל; וייתצו את-בית הבעל, וישימוהו למוצאות עד-היום.
27 ולא-דיבר יהוה--למחות את-שם ישראל, מתחת השמיים; ויושיעם, ביד ירובעם בן-יואש.
27 ויהי בשלושים ושבע שנה, לגלות יהויכין מלך-יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים ושבעה לחודש; נשא אוויל מרודך מלך בבל בשנת מולכו, את-ראש יהויכין מלך-יהודה--מבית כלא.
27 וייקח את-בנו הבכור אשר-ימלוך תחתיו, ויעלהו עולה על-החומה, ויהי קצף-גדול, על-ישראל; ויסעו, מעליו, וישובו, לארץ. {פ}
27 בשנת חמישים ושתיים שנה, לעזריה מלך יהודה: מלך פקח בן-רמליהו על-ישראל, בשומרון--עשרים שנה.
27 וצרעת נעמן תדבק-בך, ובזרעך לעולם; וייצא מלפניו, מצורע כשלג.
28 וידבר איתו, טובות; וייתן, את-כיסאו, מעל כיסא המלכים אשר איתו, בבבל.
28 יען התרגזך אליי, ושאננך עלה באוזניי--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבותיך, בדרך אשר-באת בה.
28 ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר, מן-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.
28 ויתר דברי ירובעם וכל-אשר עשה, וגבורתו אשר-נלחם, ואשר השיב את-דמשק ואת-חמת ליהודה, בישראל: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
28 וילך את-יורם בן-אחאב, למלחמה עם-חזאל מלך-ארם--ברמות גלעד; ויכו ארמים, את-יורם.
28 ויבוא אחד מהכוהנים, אשר הגלו משומרון, ויישב, בבית-אל; ויהי מורה אותם, איך ייראו את-יהוה.
28 ותאמר, השאלתי בן מאת אדוני; הלוא אמרתי, לא תשלה אותי.
28 ויתר דברי יאשייהו, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
28 ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, האישה הזאת אמרה אליי תני את-בנך ונאכלנו היום, ואת-בני, נאכל מחר.
28 ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור.
28 וישמד יהוא את-הבעל, מישראל.
28 וירכיבו אותו עבדיו, ירושלימה; ויקברו אותו בקבורתו עם-אבותיו, בעיר דויד. {פ}
29 בימיו עלה פרעה נכו מלך-מצריים, על-מלך אשור--על-נהר-פרת; וילך המלך יאשייהו, לקראתו, וימיתהו במגידו, כראותו אותו.
29 ושינה, את בגדי כלאו; ואכל לחם תמיד לפניו, כל-ימי חייו.
29 רק חטאי ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל--לא-סר יהוא, מאחריהם: עגלי, הזהב, אשר בית-אל, ואשר בדן. {פ}
29 ונבשל את-בני, ונאכלהו; ואומר אליה ביום האחר, תני את-בנך ונאכלנו, ותחביא, את-בנה.
29 וישכב ירובעם עם-אבותיו, עם מלכי ישראל; וימלוך זכריה בנו, תחתיו. {פ}
29 וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פריים.
29 ובשנת אחת עשרה שנה, ליורם בן-אחאב, מלך אחזיה, על-יהודה.
29 ויאמר לגיחזי חגור מותניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על-פני הנער.
29 ויהיו עושים, גוי גוי אלוהיו; ויניחו בבית הבמות, אשר עשו השומרונים, גוי גוי בעריהם, אשר הם יושבים שם.
29 בימי פקח מלך-ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, וייקח את-עיון ואת-אביל בית-מעכה ואת-ינוח ואת-קדש ואת-חצור ואת-הגלעד ואת-הגלילה, כול ארץ נפתלי; ויגלם, אשורה.
29 וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכוהו ארמים ברמה, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ואחזיהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חולה הוא. {פ}
29 כה אמר המלך, אל-ישיא לכם חזקייהו: כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו.
30 ויבוא יהוא, יזרעאלה; ואיזבל שמעה, ותשם בפוך עיניה ותיטב את-ראשה, ותשקף, בעד החלון.
30 וירכיבוהו עבדיו מת, ממגידו, ויביאוהו ירושלים, ויקברוהו בקבורתו; וייקח עם-הארץ, את-יהואחז בן-יאשייהו, וימשחו אותו וימליכו אותו, תחת אביו. {פ}
30 ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שורש למטה; ועשה פרי, למעלה.
30 ויהי כשמוע המלך את-דברי האישה, ויקרע את-בגדיו, והוא, עובר על-החומה; וירא העם, והנה השק על-בשרו מבית.
30 ואל-יבטח אתכם חזקייהו אל-יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה; ולא תינתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור.
30 וארוחתו, ארוחת תמיד ניתנה-לו מאת המלך--דבר-יום ביומו: כול, ימי חיו. {ש}
30 ויאמר יהוה אל-יהוא, יען אשר-הטיבות לעשות הישר בעיניי--ככול אשר בלבבי, עשית לבית אחאב: בני רביעים, יישבו לך על-כיסא ישראל.
30 ואנשי בבל, עשו את-סוכות בנות, ואנשי-כות, עשו את-נרגל; ואנשי חמת, עשו את-אשימא.
30 ויקשור-קשר הושע בן-אלה, על-פקח בן-רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלוך תחתיו--בשנת עשרים, ליותם בן-עוזייה.
30 ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם, וילך אחריה.
31 בן-עשרים ושלוש שנה, יהואחז במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה.
31 אל-תשמעו, אל-חזקייהו: כי כה אמר מלך אשור, עשו-איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-בורו.
31 והעווים עשו נבחז, ואת-תרתק; והספרווים, שורפים את-בניהם באש, לאדרמלך וענמלך, אלוהי ספרוויים.
31 ויאמר, כה-יעשה-לי אלוהים וכה יוסיף: אם-יעמוד ראש אלישע בן-שפט, עליו--היום.
31 ויהוא, לא שמר ללכת בתורת-יהוה אלוהי-ישראל--בכל-לבבו: לא סר, מעל חטאות ירובעם, אשר החטיא, את-ישראל.
31 כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת. {ס}
31 ויהוא, בא בשער; ותאמר השלום, זמרי הורג אדוניו.
31 וגיחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמור, לא הקיץ הנער.
31 ויתר דברי-פקח, וכל-אשר עשה: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}
32 ויהיו יראים, את-יהוה; ויעשו להם מקצותם כוהני במות, ויהיו עושים להם בבית הבמות.
32 עד-בואי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמותו; ואל-תשמעו, אל-חזקייהו, כי-יסית אתכם לאמור, יהוה יצילנו.
32 ויישא פניו, אל-החלון, ויאמר, מי איתי מי; וישקיפו אליו, שניים שלושה סריסים.
32 ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשו, אבותיו.
32 בשנת שתיים, לפקח בן-רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן-עוזייהו, מלך יהודה.
32 ויבוא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, מושכב על-מיטתו.
32 לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבוא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפוך עליה סוללה.
32 ואלישע יושב בביתו, והזקנים יושבים איתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבוא המלאך אליו והוא אמר אל-הזקנים הראיתם כי-שלח בן-המרצח הזה להסיר את-ראשי, ראו כבוא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אותו בדלת, הלוא קול רגלי אדוניו אחריו.
32 בימים ההם--החל יהוה, לקצות בישראל; ויכם חזאל, בכל-גבול ישראל.
33 ויאסרהו פרעה נכו ברבלה בארץ חמת, ממלוך בירושלים; וייתן-עונש, על-הארץ, מאה כיכר-כסף, וכיכר זהב.
33 ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל-יהוה.
33 עודנו מדבר עימם, והנה המלאך יורד אליו; ויאמר, הנה-זאת הרעה מאת יהוה--מה-אוחיל ליהוה, עוד. {פ}
33 מן-הירדן, מזרח השמש, את כל-ארץ הגלעד, הגדי והראובני והמנשי--מערוער אשר על-נחל ארנון, והגלעד והבשן.
33 בדרך אשר-יבוא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבוא, נאום-יהוה.
33 ויאמר שמטוה, וישמטוה; וייז מדמה אל-הקיר ואל-הסוסים, וירמסנה.
33 ההצל הצילו אלוהי הגויים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור.
33 את-יהוה, היו יראים; ואת-אלוהיהם, היו עובדים, כמשפט הגויים, אשר-הגלו אותם משם.
33 בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ירושא בת-צדוק.
34 ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר-עשה עוזייהו אביו, עשה.
34 איה אלוהי חמת וארפד, איה אלוהי ספרוויים--הנע ועיווה: כי-הצילו את-שומרון, מידי.
34 ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפיו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד.
34 עד היום הזה הם עושים, כמשפטים הראשונים: אינם יראים, את-יהוה, ואינם עושים כחוקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר ציווה יהוה את-בני יעקוב אשר-שם שמו ישראל.
34 ויבוא, ויאכל וישת; ויאמר, פקדו-נא את-הארורה הזאת וקברוה--כי בת-מלך, היא.
34 וגנותי אל-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דויד עבדי.
34 ויתר דברי יהוא וכל-אשר עשה, וכל-גבורתו: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
34 וימלך פרעה נכו את-אליקים בן-יאשייהו, תחת יאשייהו אביו, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יהואחז לקח, ויבוא מצריים וימת שם.
35 ויהי, בלילה ההוא, וייצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף; וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים.
35 והכסף והזהב, נתן יהויקים לפרעה--אך העריך את-הארץ, לתת את-הכסף על-פי פרעה: איש כערכו, נגש את-הכסף ואת-הזהב את-עם הארץ, לתת, לפרעה נכו. {ס}
35 ויכרות יהוה איתם, ברית, ויצוום לאמור, לא תיראו אלוהים אחרים; ולא-תשתחוו להם--ולא תעבדום, ולא תזבחו להם.
35 וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו.
35 וילכו, לקוברה; ולא-מצאו בה, כי אם-הגולגולת והרגליים--וכפות הידיים.
35 רק הבמות, לא סרו--עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות; הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון.
35 מי בכל-אלוהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי: כי-יציל יהוה את-ירושלים, מידי.
35 וישכב יהוא עם-אבותיו, ויקברו אותו בשומרון; וימלוך יהואחז בנו, תחתיו.
36 וישובו, ויגידו לו, ויאמר דבר-יהוה הוא, אשר דיבר ביד-עבדו אלייהו התשבי לאמור: בחלק יזרעאל, יאכלו הכלבים את-בשר איזבל.
36 כי אם-את-יהוה, אשר העלה אתכם מארץ מצריים בכוח גדול ובזרוע נטויה--אותו תיראו; ולו תשתחוו, ולו תזבחו.
36 ויתר דברי יותם, אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
36 והימים, אשר מלך יהוא על-ישראל--עשרים-ושמונה שנה, בשומרון. {פ}
36 והחרישו העם, ולא-ענו אותו דבר: כי-מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו.
36 וייסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; ויישב, בנינווה.
36 ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השונמית הזאת, ויקראהא, ותבוא אליו; ויאמר, שאי בנך.
36 בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, זבודה בת-פדיה מן-רומה.
37 ואת-החוקים ואת-המשפטים והתורה והמצוה, אשר כתב לכם--תשומרון לעשות, כל-הימים; ולא תיראו, אלוהים אחרים.
37 ויבוא אליקים בן-חלקייה אשר-על-הבית ושבנא הסופר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, דברי רבשקה.
37 ותבוא ותיפול על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותישא את-בנה, ותצא. {פ}
37 והייתה נבלת איזבל, כדומן על-פני השדה--בחלק יזרעאל: אשר לא-יאמרו, זאת איזבל. {ס}
37 ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשו, אבותיו.
37 ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלוך אסר-חדון בנו, תחתיו. {פ}
37 בימים ההם--החל יהוה להשליח ביהודה, רצין מלך ארם; ואת, פקח בן-רמליהו.
38 וישכב יותם, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך אחז בנו, תחתיו. {פ}
38 ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, יושבים לפניו; ויאמר לנערו, שפות הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים.
38 והברית אשר-כרתי איתכם, לא תשכחו; ולא תיראו, אלוהים אחרים.
39 כי אם-את-יהוה אלוהיכם, תיראו--והוא יציל אתכם, מיד כל-אויביכם.
39 וייצא אחד אל-השדה, ללקט אורות, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקועות שדה מלוא בגדו; ויבוא, ויפלח אל-סיר הנזיד--כי-לא ידעו.
40 וייצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאוכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מוות בסיר איש האלוהים, ולא יכלו, לאכול.
40 ולא, שמעו: כי אם-כמשפטם הראשון, הם עושים.
41 ויהיו הגויים האלה, יראים את-יהוה, ואת-פסיליהם, היו עובדים; גם-בניהם ובני בניהם, כאשר עשו אבותם הם עושים, עד, היום הזה. {פ}
41 ויאמר, וקחו-קמח, וישלך, אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר. {ס}
42 ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלוהים לחם ביכורים עשרים-לחם שעורים, וכרמל, בצקלונו; ויאמר, תן לעם ויאכלו.
43 ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכול והותר.
44 וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו, כדבר יהוה. {פ}
פַּרשָׁנוּת
מלכים ב' ב' הוא פרק מרכזי בספר מלכים ב', שכן הוא מציין את סיום מלכותו של אליהו הנביא ותחילת מלכותו של אלישע הנביא. בפרק זה עולה אליהו לגן עדן במערבולת ומשאיר את אלישע ליטול את אדרתו כמנהיג עם ישראל. הפרק מתחיל בכך שאליהו ואלישע נוסעים יחד מגלגל לבית אל, ומשם הלאה ליריחו. לאורך הדרך, אליהו עושה כמה ניסים, ביניהם ריפוי אספקת מים מורעלת וריבוי של כמות קטנה של מזון. ניסים אלו מדגימים את כוחו של אלוהים ואת סמכותו של אליהו כנביא. כשהם מגיעים לנהר הירדן, אליהו אומר לאלישע להישאר מאחור בזמן שהוא ממשיך לבד. לאחר מכן אליהו מפשיל את המעטפת שלו ומכה איתה במים, מה שגורם למים להיפרד כדי שיוכל לחצות. זוהי מחווה סמלית, שכן היא מסמלת את העברת סמכותו של אליהו לאלישע. לאחר שאליהו נעלה לגן עדן במערבולת, אלישע לוקח את אדרתו ועושה נס דומה, וגורם למי הירדן להיפרד. זהו אות להסכמת ה' את אלישע כמנהיג החדש של עם ישראל. מלכים ב ב' הוא פרק חשוב בספר מלכים ב', שכן הוא מציין את סיום מלכות אליהו ואת תחילת מלכותו של אלישע. הוא גם משמש כתזכורת לכוחו של אלוהים ולסמכותם של הנביאים.
שאלות נפוצות
בהנחה שקורא עם מהירות קריאה ממוצעת של 300 WPM קורא את הספר של 2 מלכים, פרקים 2 זה ייקח בערך 3 דקות לסיום.
יש 719 verses in 2 מלכים, פרקים 2.